סטודנטית לחינוך מיוחד

"אני סטודנטית במסלול לחינוך מיוחד.
במסגרת לימודיי בשנה הראשונה אובחנתי עם הפרעת קשב ברמה גבוהה ולקויות למידה שונות ומגוונות.
על האפשרות לתבוע אחוזי נכות מביטוח לאומי שמעתי בתחילת השנה השנייה שלי בלימודים אבל יחד עם זאת, פחדתי לעשות צעד מול משרד ממשלתי גדול כל כך (מה הסיכוי שאקבל עזרה? השאלה הזאת עלתה בי כל כך הרבה פעמים…) תהליך התביעה שלי לביטוח לאומי החל בסוף ינואר 2012. (אמצע שנת הלימודים השלישית) בתחילה נפגשתי עם עו"ד סיגל באואר דקל בכדי שנוכל יחד לראות אם יש עילה לתביעה כזו.
לאחר מכן אספתי את הטפסים שהתבקשתי (כמו: אבחונים, ניתוחים שעברתי ומכתב סיכום מטיפול רגשי שאני עוברת וכו') ומלאתי בעזרתה המדהימה של סיגל את הטפסים הדרושים מהביטוח הלאומי.
לאחר מכן שלחתי את הטפסים והתהליך התחיל.
זומנתי לשלוש ועדות.
הראשונה הייתה ועדה רפואית "פנימאי" לא הבנתי מה אני עושה שם, מה התפקיד שלי ומה התפקיד של מי שיושב מולי. כעבור שתי דקות בדיוק כבר הייתי בחוץ.
ולוועדה השנייה שלי כבר הגעתי מוכנה יותר. הועדה הייתה בנוכחות רופא אף אוזן גרון. גם היא ערכה מספר דקות, רופא שנראה לא סימפטי במיוחד אך לאחר מכן הבנתי שבאתי מוכנה. לפני הוועדה הזו כתבתי את כל הנקודות שארצה להרחיב בודעה (מומלץ מאוד להגיע מוכנים)
הועדה השלישית והאחרונה הייתה וועדה רפואית בנוכחות נוירולוג, גם היא ערכה מספר דקות וגם אליה הגעתי מוכנה (דף עם נקודות שעליהם ארצה להרחיב) הנוירולוג גם ערך בדיקה קצרה.
לאחר חודש פחות או יותר, קיבלתי מכתב רשמי מביטוח לאומי.
קיבלתי 28% נכות, מי היה מאמין? מה עושים עכשיו?
מצלצלים לסיגל ומבשרים לה את הבשורה המשמחת.
"…התהליך לא הסתיים"
שוב, ממלאים טפסי שיקום (בעזרת סיגל, כמובן) ושולחים אבחונים וכל מה שהם מבקשים.
לאחר חודש זומנתי לועדה נוספת אך מפחידה הרבה פחות- פגישה עם עובדת סוציאלית מטעם ביטוח לאומי שיאשרו לי את הזכאות. כי זה שקיבלתי מכתב שאומר שקבעו לי 28% נכות לא אומר עדיין כלום.